עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  

אודות

היי, שמי נופר.
פתחתי את הבלוג כדי לספר לכם ובמיוחד לי על חוויות החיים, על כל התובנות, ההבנות שמדי פעם עולות לי.
ובמיוחד, כדי לא לשכוח לעולם את כל החסדים והטובות שהשם עושה איתנו בכל רגע ורגע.
שנזכה תמיד להודות לו על כל הטוב שיש בעולם.
נושאים
אושר  (2)
אמונה  (1)
אמת  (1)
הקשבה  (1)
חרדות  (1)
טוב  (1)
כאב  (1)
כפיות טובה  (1)
מוות  (1)
נוכחות  (1)
נתינה  (1)
סבל  (1)
ריצוי  (1)
רפואה  (1)
שמחה  (1)
תפילה  (1)
תקווה  (1)
משפטי מפתח


נתק עצמי = סבל!

13/08/2018 19:20
nofar maymon
סבל, אושר, אמת
ממתי התנתקנו ככה מעצמנו? ממתי אני התנתקתי מעצמי בצורה כזו? איך דברים כל כך פשוטים הופכים לדברים מורכבים מדי?

החיבור לעצמנו זה הדבר הכי טבעי שיש, הכי נכון שיש. וקורה שיום אחד אתה קם ומגלה כמה אתה חי רחוק מעצמך. לפעמים אתה נמצא בסביבה שלא משקפת את הערכים שלך, מסתובב עם אנשים שמורידים אותך אנרגטית, אתה חי חיים שאתה לא מאמין בהם ולא טובים לך.

לפעמים אתה מגלה שדבר מסוים שסבלת ממנו תקופה ממושכת הגיע לחיים שלך רק בגלל שדרכת על אחד הערכים שלך. אתה מבין שכאב פיזי בסך הכל משקף כאב פנימי שלא נתת לו ביטוי. מבין כמה דרסת את עצמך, כמה שמת את עצמך רחוק בסדר העדיפויות והרגשת צורך לרצות מישהו אחר, אנשים אחרים וכל זה על חשבונך. 

בסופו של דבר, הדורסנות האישית הזו הביאה אותך לנקודת זמן מסוימת שיש בה רק כאב, סבל ותסכול. אנחנו הולכים סחור סחור, מנסים לאכול בריא, מנסים לחשוב מחשבות חיוביות, הולכים לרופא כזה או אחר, מנסים הכל - רק לא לעשות את הבחירות המהותיות ביותר בחיים שלנו, רק לא להתמקד בעיקר. 

אז נכון, ההתמודדות היא לא קלה כי זה אומר לעשות בחירות משמעותיות. זה אומר להתחיל לבחור בעצמך ואין מה לעשות, בין היתר זה אומר לוותר על מישהו אחר, גם אם הקשר ביניכם הוא קשר שכמעט בלתי ניתן להפרדה. אבל עד מתי נוותר על עצמנו? עד מתי אני אוותר על עצמי? עד מתי נביא את עצמנו לנקודת קיצון שממנה אין לאן להתקדם? מזכירה לעצמי, שאם אשאר בנקודה הזו זו תהיה אך ורק בחירה שלי והחלטה שלי לבחור ברע. לא יעזור לנו כמה נתפלל לאלוהים, כמה נבקש ישועה, כמה נקרא תהילים ונבכה, אם לאמיתו של דבר אנחנו יוצרים את המציאות הזו ולא מתפללים על הדבר הנכון, לא מתמקדים במה שבאמת חשוב. שוב, הדברים הם פשוטים, אנחנו אלו שהופכים אותם למורכבים. יש פתרון לבעיה, אף אחד לא אמר שהוא יהיה קל ליישום, אבל הוא זה שיביא לנו את כל מה שאנחנו רודפים אחריו.

בן אדם לא יכול לקבל רפואה אם הוא מקיף את עצמו במציאות שהיא לא טובה לו. אי אפשר לשים בנדנה על העיניים שלנו ולצפות שהכל יהיה ורוד. יש מצבים שאני רוצה פשוט להסתכל לאמת בעיניים, לזעוק את הכאב, לחוש אותו, להרגיש את כל מה שאני מנסה לברוח ממנו כל כך, וכל זה בשביל להתחיל להרגיש את החופש. לברוח מהרגש זה אומר לברוח מעצמי, זה אומר לא להתמודד ולבחור שוב בחושך. 

לא רוצה לבחור בחושך, רוצה לבחור באור.
רוצה לעשות פעולות שמשקפות את מי שאני, אני רוצה לחיות את החיים שאני מאמינה בהם, גם אם זה אומר לדמיין עולם ורוד וחד קרן, אבל לנסות לעשות את המקסימום שלי בכדי להיות אני.

ברגע שהאני הפנימי שלי הוא x והעולם החיצוני שלי נראה כמו y , לא פלא שאני ממשיכה להרגיש התנגדויות, לא פלא שכל כך שורף להיות אני. 

נראה לי שזה הזמן לקחת מטלית ושפריצר ולנקות את כל הלכלוך שהצטבר כל השנים האלו, להתחיל לגלות את האור, את הנקודה הפנימית האמיתית ולחיות אותה.

כי רק כשאני אהיה אני באמת, רק כשאחיה את חיי באמת, כשאחיה חיים שמדגמנים את מי שאני - רק אז אוכל להיות מאושרת.

הדבר הכי חשוב בכל הדרך שלנו הוא לא להתייאש, אלא להיות תמיד עם הפנים קדימה. לפעמים הגוף שלנו מאותת, אבל לא תמיד הוא מגלה לנו את הסיבה האמיתית לכאב שלנו. לא תמיד יש לנו את היכולות והכלים הנפשיים לעשות שינוי. לפעמים אנחנו צריכים עוד קצת הבנה ודעת כדי לעשות את הבחירות הנכונות. אז אם עכשיו לא הגענו ליעד, לפחות אנחנו בדרך. זה לא קל לחשוף את עצמך לעצמך, לא קל להוריד מגננות ומחסומים ששמת על עצמך במשך שנים, אבל יום אחד כשזה יקרה, פתאום נבין כמה הכל היה מדויק ונכון! 

יום אחד כשזה יקרה - נרגיש כל כך אמיתיים!
haunted princess
13/08/2018 22:40
ואוו פוסט אמיתי ועמוק.
אותי זה ממש עודד עכשיו.
יש פה בהחלט הרבה נקודות להסתכלות חדשה בעיקר על הרגשות וגם על האני הפנימי שלי.
תודה ל על פוסט מרתק ועמוק לעת לילה :)
nofar maymon
13/08/2018 23:07
בשמחה אהובה. תודה רבה לך על הפידבק החיובי.
שנזכה רק לצמוח, לגדול וללמוד :)
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:

קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון