עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  

אודות

היי, שמי נופר.
פתחתי את הבלוג כדי לספר לכם ובמיוחד לי על חוויות החיים, על כל התובנות, ההבנות שמדי פעם עולות לי.
ובמיוחד, כדי לא לשכוח לעולם את כל החסדים והטובות שהשם עושה איתנו בכל רגע ורגע.
שנזכה תמיד להודות לו על כל הטוב שיש בעולם.
נושאים
אושר  (2)
אמונה  (1)
אמת  (1)
הקשבה  (1)
חרדות  (1)
טוב  (1)
כאב  (1)
כפיות טובה  (1)
מוות  (1)
נוכחות  (1)
נתינה  (1)
סבל  (1)
ריצוי  (1)
רפואה  (1)
שמחה  (1)
תפילה  (1)
תקווה  (1)
משפטי מפתח


כמה אפשר לדבר על אנשים?
29/08/2018 08:59
nofar maymon
שמחה, תקווה
כמה אפשר לדבר על אחרים?
כמה אפשר לחשוב שאנחנו יותר טובים מהם?
כמה אפשר לדבר עם בן אדם כאילו הכל רגיל, כשעמוק בפנים אתה יודע שדיברת עליו לפני רגע?

כמה אפשר לשקר לעצמך כל פעם מחדש?

⬅ מנסה להזכיר לעצמי שאנחנו רק בני אדם, יש בנו יצרים שהשם שם בנו. מזכירה לעצמי שהדבר הכי טוב שאפשר לעשות זה להמשיך לשאוף, לא לוותר אף פעם, להמשיך לרצות להיות בן אדם טוב יותר, אמיתי יותר, כנה יותר אבל בלי לפגוע באחר.
מזכירה לעצמי שבאנו לעבוד ולא במשרד. באנו לעבוד בדבר הכי משמעותי בחיים האלו - עבודת הבורא. 

⬅ מזכירה לעצמי שבעבר לא הייתי במקום הזה, אז אמנם יוצא לי לדבר על בן אדם אחד או שניים, אבל בעבר הייתי מדברת על הרבה יותר.

⬅ מזכירה לעצמי שעשיתי דרך ארוכה ושהיום אני עומדת בנקודה שלא עמדתי בה בעבר.

⬅ מזכירה לעצמי שהכל זה עניין של קבלות.

וכל שנה לפני ראש השנה אני משתדלת לקבל על עצמי כמה קבלות שעליהן אני אתן "פייט" כל השנה. אז נכון, יש עוד הרבה לעשות, אבל בכל מה שקשור למצוות האלו אני אעשה כל שביכולתי כדי לקיים אותן! ככה משנה לשנה אני הופכת לבן אדם אחר, עושה שינויים, נמצאת במגמת עלייה ולא נשארת במקום. ככה אני עושה את רצון הבורא בצורה הכי יציבה שיש. 

בין כל הקבלות האלו יש דבר אחד שתמיד צריך להיות לנגד עינינו - השמחה! לא משנה מה קרה, לא משנה מה עברנו, לא משנה כמה חווינו, כמה נפצענו, כמה כואב לנו, כמה קשה לנו, כמה אין לנו כוחות יותר, לא משנה אם אנחנו בריאים או חולים, עלינו להטות על עצמנו חיוך מזויף! מה זה אומר? באותו הרגע שאנחנו מרגישים חלישות הדעת פשוט לחייך פיזית גם כשהלב אטום וכשנעשה את זה נרגיש את האנרגיות של החיוך הזה. כשרק נשחק אותה כאילו טוב לנו - הגוף יקלוט את הסימן הזה ויגיב בהתאם.

אין השכינה שורה במקום עצבות, אלא במקום שיש בו שמחה.

אם אין שמחה בחיים שלנו, איך אנחנו יכולים להיות קרובים לבורא עולם?


0 תגובות
אלוהים רוצה שגם לנו יהיה טוב
19/08/2018 11:44
nofar maymon
טוב, אושר
כל הזמן מדברים על זה שאנחנו צריכים לעשות טוב לאחרים,

ה' רוצה שנהיה טובים לאחרים ולא נפגע בהם.

עם זאת, אנחנו לא יוצאים מן הכלל בעניין הזה: גם אנחנו חלק מאותם "אחרים".

באותה מידה, חשוב שגם לנו יהיה טוב.

זה אומר, שיש לנו אחריות גם לאושר הפרטי שלנו.

כמו שאנחנו אמורים לעשות טוב לאחר, כך עלינו לעשות טוב לעצמנו. 

0 תגובות
נתינה או ריצוי?
17/08/2018 18:07
nofar maymon
נתינה, ריצוי
בסופו של דבר, הבן אדם היחידי שאפשר להאשים אותו על הצורה שבה החיים שלנו נראים, זה רק את עצמנו. אנחנו מתעצבנים על כל מיני אנשים שבגללם קורים לנו דברים כאלה וכאלה אבל אנחנו שוכחים שמי שלא שם להם את הגבולות בחיים שלנו זה רק אנחנו.

הבעיות מתחילות ברגע שאנחנו מוותרים על עצמנו, ברגע שאנחנו עוזרים למישהו אחר על חשבוננו. לא פלא שנרגיש אחר כך מדוכדכים, כי אם תכננו לעשות משהו מסוים ובמקום זאת עשינו משהו אחר, בשביל מישהו אחר, אבל הדבר הקודם שכן היינו צריכים לעשות לא ניעשה בגלל שעזרנו לאחר - אנחנו פוגעים רק בעצמנו!

קורה שאנחנו רבים עם אחרים, אבל אנחנו אמורים להבין שאת ההחלטות אנחנו קיבלנו. את הויתורים אנחנו עשינו. אי אפשר להאשים אף אחד אחר בזה שזלזלנו בעצמנו. אי אפשר להאשים מישהו אחר בזה שהעדפנו אותו על פנינו.

ולמה אנחנו עושים את זה לעצמנו? זו סוג של פגיעה. למה מישהו אחר יותר חשוב מאיתנו? אפשר לעזור ואפשר להירתם עבור אחרים, אבל אני חושבת שזה אמור להיעשות בצורה שהיא נכונה. בצורה שהיקום יעניק לנו פידבק חיובי ואנרגיות חיוביות - כך שנדע שאנחנו על הגל הנכון. ברגע שאנחנו עושים מעשה "טוב" אבל המסר שאנחנו מקבלים מהיקום הוא לא טוב - זה אומר שמשהו בהתנהגות שלנו ובפעולות שלנו הוא לא נכון. נתינה שהיא טובה גוררת אחריה הרגשה טובה וסיפוק. נתינה שהיא לא נתינה, אלא רק ריצוי - תמיד תגרום לנו להרגיש שרוקנו את הכלי שלנו בשביל מישהו אחר.

השאיפה שלנו זה לשים לב מאיפה הפעולות שלנו נובעות, האם אנחנו עושים אותן מהמקומות הנכונים או שאנחנו פועלים מהמקומות החשוכים. האם אנחנו נותנים את הזמן שלנו למישהו אחר רק כי לא נעים לנו? או כי באמת אנחנו רוצים לעזור לו? האם אנחנו עושים משהו כי אנחנו רוצים לעשות או כי אנחנו לא רוצים להתמודד עם התגובה של הסביבה כאשר נגיד את המילה "לא"?

הלוואי ונצליח להתחבר לאמת שלנו, להתחבר למהות שלנו, לדעת לבחור בעצמנו ולעשות פעולות שיגרמו לנו להרגיש טוב. הלוואי והלב והפה שלנו יהיו שווים.
0 תגובות
אמונה או חוסר אמונה?
16/08/2018 20:14
nofar maymon
אמונה, מוות, תפילה, רפואה
אמונה ..
יודעים שיש אלוהים, אבל לא מאמינים בו ב100 אחוז.

יודעים שיש עולם הבא, אבל לא עושים שום דבר למענו.

מהללים את הצדיקים הגדולים, אבל שמירת שבת "לא בשבילם".

ברוך השם, בעזרת השם, ישתבח שמו, אבל ברגע הראשון שקורה משהו: "זה לא יעזור, מה התפילה שלי משפיעה, תמיד מתפללים על אנשים שיחיו ובסוף הם מתים, אז מה זה משנה?"

מבקשים רפואה כדי לחיות, כשידוע לנו שנמות עוד מעט ולא נחיה לנצח. אז מה זה משנה למות עכשיו או אחר כך? למה הדחף הזה לחיות כל כך הרבה חוץ מאשר לתקן את עצמנו? מה הפחד מלמות אם זה יקרה בלאו הכי? אז למה לא פשוט להתמקד בעיקר ולהיות אנשים טובים ולעשות מה שמוטל עלינו כדי שנוכל לצאת מהעולם הזה בצורה אמיתית?
0 תגובות
חרדה מתוך שינה
14/08/2018 02:12
nofar maymon
חרדות, כאב, הקשבה, נוכחות
חרדות קיומיות - עוד פעם לקום באמצע הלילה מתוך תחושת מחנק, עוד פעם להרגיש את החרדה הזו שאין כל כך מה לעשות איתה.

עוד פעם לחיות ולא לחיות, להיות בעולם הזה וכל רגע לחשוב על העולם הבא.

הרגשת פיצול או יותר נכון חוסר ביטוי נכון לרגשות שלי.
 אחרת איך אפשר להסביר את העובדה שאני כל כך חיובית ושמחה ומחייכת ועם זאת כל כך דכאונית?

איך אפשר להסביר את העובדה ששום דבר לא מעניין אותי יותר, לא עבודה, לא שיעורי תורה ולא חברות. איך הכל איבד את הצבע שלו כל כך מהר? למה דווקא אני "זכיתי" להבין דברים וזכיתי בתובנות, במקום להיות עוד אחת בת 29 שלא אכפת לה מכלום וחיה חיים גשמיים.

מה יושב לי שם? מה מציק לי? למה אני לא מצליחה להתמודד עם האמת? עם כל הפחדים שלי, עם כל מה שאני מדחיקה שנים? למה אני כל כך מפחדת מהמפלצת ההיא, לא יודעת מה יצא לי כשאתחיל טיפול.

איך שנה שאתה חי נשארת אצלך רק בתור זיכרון, איך הראש לא יודע להגיד אם היה או לא היה, אם זו אמת או לא. למה אחרי כל כך הרבה שנים בעולם הזה יש עדיין חוסר ודאות מוחלטת לגבי העבר שלי? איך יכול להיות שהייתי, חוויתי, גדלתי ופתאום הכל מעורער כל כך?

כל מה שהיה לא היה? האם עד כדי כך הפחד מלהרגיש גורם לנו לשנות את המציאות? לעקם אותה כדי שלא נצטרך להתמודד?

אני לא יודעת כבר מה קורה איתי, אני רק רוצה להרגיש טוב, רק רוצה להיות בת 10 שוב, בלי דאגות, בלי פחדים, בלי חרדות ופשוט לחיות.

אבא, תן לי סימן, תן לי להחזיק חזק ולא ליפול. 
אבא, תן לי להמשיך להאמין בך, למרות שלפעמים אני כל כך רוצה לברוח.

_________________________________________________________

גילוי נאות - לא ממש רציתי לפרסם את הפוסט הזה, יותר מדי חשוף עבורי, אבל ברוך השם ניסיתי ליישם שיטה שYeoudit Souffan לימדה אותנו בסרטון קודם שלה: רגש הוא רק רגש, אנחנו אלו שנותנים לו את הפרשנות שלנו. אנחנו אלה שמעצימים אותו ובעצם מקימים דרמה בעולם שלנו. אנחנו אלה שהופכים נמלה קטנה לפיל! עם המחשבות שלנו, הפרשנות שלנו והפוקוס שלנו.

כשאנחנו נתקלים בסיטואציה לא נעימה הדבר הראשון שעולה לנו בראש זה לברוח ממנה, כמו שקרה לי פה למעלה. אנחנו לא רוצים בכלל להרגיש את מה שעובר עלינו מהפחד שזה לא נעים לנו, זה משתק אותנו, זה מפחיד אותנו. אנחנו מפחדים להרגיש ולהגביר את העוצמות של הכאב והסבל.

הדבר המדהים הוא שאם נהיה בנוכחות והקשבה לגוף שלנו, בלי רצון לשנות את ההרגשה, אלא פשוט להרגיש את מה שאנחנו חווים, לתת לרגש ביטוי, לתת לו מקום - אנחנו לאט לאט נתחיל להחזיר את האיזון לגוף. לאט לאט נתחיל להרגיש איך הגוף נרגע לבד.

הבעיה מתחילה כשאנחנו מנסים לברוח, לא להרגיש, לא להתמודד וכך דוחים את ההתמודדות הזו לפעם הבאה שתהיה מאתגרת יותר ויכול להיות שמולה יהיה לנו פחות סיכוי. המטרה היא להצליח לבטא את מה שאנחנו מרגישים, לנשום לתוך זה, לנשום לתוך הפחד, לתוך הכאב ולהמיר את האנרגיה הזו לצורה אחרת.

כרגע, אני מרגישה קצת יותר טוב וקצת יותר רגועה :) מאמינה שעם תרגול גבוה יותר, אוכל להרויח יותר מזה!
0 תגובות
נתק עצמי = סבל!
13/08/2018 19:20
nofar maymon
סבל, אושר, אמת
ממתי התנתקנו ככה מעצמנו? ממתי אני התנתקתי מעצמי בצורה כזו? איך דברים כל כך פשוטים הופכים לדברים מורכבים מדי?

החיבור לעצמנו זה הדבר הכי טבעי שיש, הכי נכון שיש. וקורה שיום אחד אתה קם ומגלה כמה אתה חי רחוק מעצמך. לפעמים אתה נמצא בסביבה שלא משקפת את הערכים שלך, מסתובב עם אנשים שמורידים אותך אנרגטית, אתה חי חיים שאתה לא מאמין בהם ולא טובים לך.

לפעמים אתה מגלה שדבר מסוים שסבלת ממנו תקופה ממושכת הגיע לחיים שלך רק בגלל שדרכת על אחד הערכים שלך. אתה מבין שכאב פיזי בסך הכל משקף כאב פנימי שלא נתת לו ביטוי. מבין כמה דרסת את עצמך, כמה שמת את עצמך רחוק בסדר העדיפויות והרגשת צורך לרצות מישהו אחר, אנשים אחרים וכל זה על חשבונך. 

בסופו של דבר, הדורסנות האישית הזו הביאה אותך לנקודת זמן מסוימת שיש בה רק כאב, סבל ותסכול. אנחנו הולכים סחור סחור, מנסים לאכול בריא, מנסים לחשוב מחשבות חיוביות, הולכים לרופא כזה או אחר, מנסים הכל - רק לא לעשות את הבחירות המהותיות ביותר בחיים שלנו, רק לא להתמקד בעיקר. 

אז נכון, ההתמודדות היא לא קלה כי זה אומר לעשות בחירות משמעותיות. זה אומר להתחיל לבחור בעצמך ואין מה לעשות, בין היתר זה אומר לוותר על מישהו אחר, גם אם הקשר ביניכם הוא קשר שכמעט בלתי ניתן להפרדה. אבל עד מתי נוותר על עצמנו? עד מתי אני אוותר על עצמי? עד מתי נביא את עצמנו לנקודת קיצון שממנה אין לאן להתקדם? מזכירה לעצמי, שאם אשאר בנקודה הזו זו תהיה אך ורק בחירה שלי והחלטה שלי לבחור ברע. לא יעזור לנו כמה נתפלל לאלוהים, כמה נבקש ישועה, כמה נקרא תהילים ונבכה, אם לאמיתו של דבר אנחנו יוצרים את המציאות הזו ולא מתפללים על הדבר הנכון, לא מתמקדים במה שבאמת חשוב. שוב, הדברים הם פשוטים, אנחנו אלו שהופכים אותם למורכבים. יש פתרון לבעיה, אף אחד לא אמר שהוא יהיה קל ליישום, אבל הוא זה שיביא לנו את כל מה שאנחנו רודפים אחריו.

בן אדם לא יכול לקבל רפואה אם הוא מקיף את עצמו במציאות שהיא לא טובה לו. אי אפשר לשים בנדנה על העיניים שלנו ולצפות שהכל יהיה ורוד. יש מצבים שאני רוצה פשוט להסתכל לאמת בעיניים, לזעוק את הכאב, לחוש אותו, להרגיש את כל מה שאני מנסה לברוח ממנו כל כך, וכל זה בשביל להתחיל להרגיש את החופש. לברוח מהרגש זה אומר לברוח מעצמי, זה אומר לא להתמודד ולבחור שוב בחושך. 

לא רוצה לבחור בחושך, רוצה לבחור באור.
רוצה לעשות פעולות שמשקפות את מי שאני, אני רוצה לחיות את החיים שאני מאמינה בהם, גם אם זה אומר לדמיין עולם ורוד וחד קרן, אבל לנסות לעשות את המקסימום שלי בכדי להיות אני.

ברגע שהאני הפנימי שלי הוא x והעולם החיצוני שלי נראה כמו y , לא פלא שאני ממשיכה להרגיש התנגדויות, לא פלא שכל כך שורף להיות אני. 

נראה לי שזה הזמן לקחת מטלית ושפריצר ולנקות את כל הלכלוך שהצטבר כל השנים האלו, להתחיל לגלות את האור, את הנקודה הפנימית האמיתית ולחיות אותה.

כי רק כשאני אהיה אני באמת, רק כשאחיה את חיי באמת, כשאחיה חיים שמדגמנים את מי שאני - רק אז אוכל להיות מאושרת.

הדבר הכי חשוב בכל הדרך שלנו הוא לא להתייאש, אלא להיות תמיד עם הפנים קדימה. לפעמים הגוף שלנו מאותת, אבל לא תמיד הוא מגלה לנו את הסיבה האמיתית לכאב שלנו. לא תמיד יש לנו את היכולות והכלים הנפשיים לעשות שינוי. לפעמים אנחנו צריכים עוד קצת הבנה ודעת כדי לעשות את הבחירות הנכונות. אז אם עכשיו לא הגענו ליעד, לפחות אנחנו בדרך. זה לא קל לחשוף את עצמך לעצמך, לא קל להוריד מגננות ומחסומים ששמת על עצמך במשך שנים, אבל יום אחד כשזה יקרה, פתאום נבין כמה הכל היה מדויק ונכון! 

יום אחד כשזה יקרה - נרגיש כל כך אמיתיים!
2 תגובות
מכירים את זה שאתם עוזרים לבן אדם?
13/08/2018 08:30
nofar maymon
כפיות טובה

 מכירים את זה שאתם עוזרים לבן אדם, נותנים לו את הנשמה שלכם ובמקום לומר לכם תודה הוא רק מתלונן? מכירים את זה שפעם אחת קורה שאתם לא עוזרים לו וישר הוא מתעצבן עליכם ומרכל עליכם כמה אתם רעים ודואגים לעצמכם?

בינינו, איזו מוטיבציה תהיה לכם לעזור לו שוב? האם זה גורם לכם בגוף לאנרגיה טובה, מרגישים שאתם עושים את המעשה הנכון או שדווקא ההפך? האם אתם מרגישים חוסר צדק? האם אתם לא מבינים איך יכול להיות שהבן אדם הזה אומר עליכם את כל הדברים האלה??? הוא רציני?? איך יכול להיות שאחרי שעזרתם לו הוא עוד מתלונן ופתאום מפנה לכם עורף!

"אני שנתתי לו את כל מה שהיה לי, שדאגתי לו יותר ממה שדאגתי לעצמי, עוד מרשה לעצמו לדבר אליי בצורה כזו?" הדבר היחידי שעובר לנו בראש זה לא לעזור לו יותר בחיים! לא מספיק שהוא מדבר אלינו ככה, אנחנו עוד נעזור לו???

 רבותיי, עכשיו בואו נתכנס קצת פנימה. כל מה שקורה מקומם אותנו, מעצבן אותנו, אבל איפשהו שם אנחנו מתנהגים בדיוק בדיוק אותו הדבר! לפני שאנחנו באים לדבר על אותם אנשים שלא אומרים לנו תודה, בואו נדבר קצת על עצמנו.

כמה פעמים הקדוש ברוך הוא הביא לנו דברים ולא ידענו להגיד תודה? כמה פעמים לקחנו את כל מה שיש לנו בחיים כמובן מאליו? כמה פעמים עוד העזנו להתלונן ולבכות ולהגיד "זה לא פאייר" ו "למה זה קרה לי?" ? כמה פעמים התנהגנו כמו האנשים ההם שכל כך עצבנו אותנו.

השם סבלני איתנו, נותן לנו, מעניק לנו, למרות כל הכפיות טובה שלנו, ואנחנו? עושים פרצופים לאנשים האלה שלא אומרים לנו תודה. שחלילה לא נשכח לרגע את המעשים והדיבורים שלנו. לרגע לא נשכח שגם אנחנו לא ממש בסדר עם אבא שבשמיים, שלא נשכח לרגע כמה אנחנו לא מעריכים את כל החסדים והטובות שהוא עושה איתנו.

 כל אדם שמעצבן אותנו וגורם לנו לתחושות לא טובות, בסופו של דבר מעביר אותנו שיעור בחיים שלנו. במקום להיות באנרגיה שהיא תקועה, בואו ננסה לנשום כמה דקות, ננסה להבין מה הולך פה. ננסה להבין אם היו פעמים שגם אנחנו התנהגנו כמו שהוא פועל עכשיו וכך נצליח להגיע לאיזושהי חמלה והבנה או לפחות ננסה.

תודה אבא שבשמיים על כל השיעורים, על כל הנסיונות, על כל הפעמים שעזרת לי לראות אותך בסיטואציות יומיומיות בחיים שלי. תודה שאתה נמצא בכל מקום, בכל מצב, בכל עניין. תודה שאתה עוזר לי להתקרב אלייך בכל הזדמנות. 


0 תגובות
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון